תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יסֵה. תּוּדֵוֹס אִישׁ רּוֹמִי הִנְהִיג אֶת אַנְשֵׁי רוֹמִי שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְסָחִים. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ. אִילוּלֵי שֶׁאַתּ תֵּווּדַס לֹא הָיִינוּ מְנַדִּין אוֹתָךְ. מָהוּ תֵּווּדַס. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דַּהֲוָה מְשֵׁלֵּחַ פַּרְנָסַתְהוֹן דְּרַבָּנִין. לֹא נִמְצֵאתָ מֵבִיא אֶת הָרַבְּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבְּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ צָרִיךְ נִידּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו תודוס. מאי רבותיה שנשאו לו פנים ואמרו לו אלולא תודוס אתה וכו' לא היינו מנדין אותך:
דהוה משלה פרנסתהון דרבנן. ובשביל כך נשאו לו פנים ושלחו לו כך ואמרו לא נמצאת וכו' כלומר שנראה זה כאוכל קדשים בחוץ שכל וכו' ולהודיע שלא יעשה עוד כזה:
תּוֹךְ בָּר דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי יִשָׁמָעֵאל אוֹמֵר. מְקוּלָּס. אַתְיָא דְרִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. יּדְרִבִּי יִשָׁמָעֵאל כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי [הַגָּלִילִי] אוֹמֵר. אֵי זֶהוּ גְדִי מְקוּלָּס. 47a כּוּלּוֹ צְלִי. רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ. שֶׁלַק מִקְצַת אוֹ בִישֵּׁל מִקְצַת אֵין זֶה גְדִי מְקוּלָּס. מַכְנִיסִין גְדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְחַג וּבְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלְפֶּסַח. מַכְנִיסִין עֵגֶל מְקוּלָּס בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. אֲבָל לֹא גְדִי מְקוּלָּס.
Pnei Moshe (non traduit)
תוך בר וכו'. אנתן כרעיו ובני מעי' לתוכו קאי ובזמן הזה הוא דפליגי שאסור לאכול גדי מקולס בלילי פסח מפני שזה כאוכל קדשים בחוץ ובנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו קוראהו ר' טרפון תוך בר כלומר שממולא מתוכו ונראה מבחוץ ואין זה גדי מקולס. ור' ישמעאל קוראהו גדי מקולס:
ודרבי ישמעאל כרבי יוסי הגלילי. דבזמן המקדש כשר והלכך בזמן הזה אסור משום גדי מקולס:
איזהו גדי מקולס. שאסור בזמן הזה אם הוא כולו צלי וכו' אבל אם שלק ממנו או בישלו ממנו מקצת והשאר הוא צלוי אין זה גדי מקולס:
בלילי יו''ט הראשון של חג וכו' וקמ''ל דלא גזרי' אטו ליל יום טוב ראשון של פסח:
וכן מכניסין עגל מקולס וכו' ולא גזרינן אטו גדי מקולס:
אתייא דר''ט כר''ע. דלר''ע אסור הוא לעשות כן בזמן המקדש הלכך בזה''ז אינו אסור משום גדי מקולס:
רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׂאָסוּר לָאָדָם לוֹמַר לַחֲבֵירוֹ. הֵא לָךְ אֶת הַמָּעוֹת וצֵא וְקַח לָךְ בָּהֵם בָּשָׂר לְפֶסַח. אֲבָל אוֹמֵר הוּא לוֹ. הֵא לָךְ אֶת הַמָּעוֹת הַלָּלוּ וצֵא וְקַח לִי בָּהֵם בָּשָׂר לִצְלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת. מדאסרו גדי מקולס אפי' בסתם שלא פי' שזה לשם פסח ש''מ שאסור וכו' בשר לפסח דמכוון שאמר בהדיא לפסח אפי' אינו גדי מקולס אסור מפני שנראה כאכילת קדשים בחוץ:
לצלות. אפי' אומר לצלות מותר מכיון שאינו מזכיר לפסח:
רִבִּי אִימִּי בָעֵי. גָּרַף אֶת הַתַּנּוּר וּצְלָייוֹ בוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מַה צְרִיכָה לֵיהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. בְּרַם כְּרִבִּי עֲקִיבָה פְּשִׁיטָה לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה צְרִיכָה לֵיהּ. מִשֶּׁל גְּחָלִים לָאֲוֵיר הַתַּנּוּר נִצְלֶה לַחֲצִי שָׁעָה. גְחָלִים לָאֲוֵיר הָעוֹלָם נִצְלֶה לַשָּׁעָה. מַה בֵין נִצְלֶה מִקְצָתוֹ מַחְמַת הַתַּנּוּר מַה בֵין נִצְלֶה כוּלּוֹ מַחְמַת הַתַּנּוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תַּנּוּר אֵינוֹ מוֹעִיל לַגְּחָלִים כְּלוּם. אִינוֹ אֶלָּא מַכְנִיס אֶת הֲבָל. בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּחָלִים בָּאֲוֵיר הַתַּנּוּר נִצְלֶה לַחֲצִי שָׁעָה. בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּחָלִים לָאֲוֵיר הָעוֹלָם נִצְלֶה לַשָּׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי בר' בון. לא כדקס''ד אלא כך הוא הדבר התנור אינו מיעיל להגחלים כלום שיוסיף חום בגחלים ואינו אלא שמכניס את ההבל ומקבץ אותו וא''כ הכל מחמת חום הגחלים הוא וה''ק ר' יוסי בשעה שהגחלים הן באויר התנור מוסיפין חמימות מחמת קיבוצן בהתנור ונצלה לחצי שעה וכשהן לאויר העולם ואין גחלים בהתנור נצלה לשעה והשתא לכ''ע אימא לך שאין זה צלי אש אלא צלי התנור ואף אליבא דר''ע מספקא ליה לר' אימי:
משל. דרך משל אומר לך בזמן שהגחלים הן לאויר התנור ואינם גרופים נצלה הוא לחצי שעה וכשהגחלי' הן לאויר העולם שגרופי' הן מהתנור צריך זמן שעה שיהא נצלה בתנור וקס''ד דה''ק דכשהן בתוך התנור מהני התנור עם הגחלים למהר צלייתו בחצי שעה וכשהן חוץ להתנור צריך זמן שעה והלכך פריך א''כ אכתי אפי' הן בתוך התנור נמי לאו נצלה כולו מחמת האש הוא אלא המקצת מחמת התנור הוא ומה בין נצלה מקצתן מחמת התנור או אם נצלה כולו מחמת התנור הא קאמרת דכל מחמת התנור לאו צלי אש מיקרי ונימא דהתורה צוותה לצלותו ע''ג גחלים דוקא אם הן חוץ להתנור בתמיה:
אמר ר' יוסי. דלא הוא אלא ואפי' כר''ע הוא דצריכא ליה לר' אימי דשאני הכא דנראה לעין שאין זה כצלי אש כדמסיק ואזיל:
ברם כר''ע. דס''ל גבי הא דלעיל דקרא לאו דוקא ואם תלאן חוצה לו בסמוך נמי על כרעיו ועל קרבו הוא א''כ הכא נמי פשיטא ליה דלאו דוקא שיהא שם אש בשעת צלייתו אלא אפי' גרפו להאש וצלאו להתנור נמי צלי האש הוא שחום התנור מחמת האש אשר היה בתוכו הוא:
אמר ר' ירמיה מה צריכה ליה. למאן הוא דקא מיבעיא ליה לר' אימי כר''י הגלילי דקדריש לקרא בדוקא כדאמרינן לעיל דקרא הוא דריש דעל כרעיו ועל קרבו בדוקא שצריך שיהו נדבקין עמו ואם כן מיבעי' ליה דילמא רישיה דקרא נמי בדוקא הוא דכתיב כי אם צלי אש על גחלים בתנור והתנור בלא גחלים לאו צלי אש מיקרי. או דילמא דהואיל והתנור נתחמם מחמת האש ה''ז כצלי אש:
גרף את התנור. מהאש וצלייו בו להפסח בחום התנור מהו:
משנה: אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בִּשְׁפּוּד וְלֹא בָּאֶסְכָלָה. אָמַר רִבִּי צָדוֹק מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאֶסְכָלָה. נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר יִקְלוֹף אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר עָלָיו יִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַסּוֹלֶת יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
יקמוץ את מקומו. מן הסלת וישליכנו:
נטף מרוטבו על הסלת. ואותה סולת רותחת היא ונצלה הרוטב מחמת הסולת ואסור הוא דהוה ליה צלי מחמת דבר אחר:
נטף ממנו על החרס וחזר אליו. הרוטב מפעפע בו ואותו הרוטב לא נצלה מחמת האש הלכך יטול את מקומו ולא סגי הכא בקליפה אלא בנטילה כעובי אצבע:
יקלוף את מקומו. לפי שזה המקום שנגע בתנור נצלה הוא מחום החרס ולאו צלי אש היא ובקליפה סגי שאין כאן רוטב שיפעפע:
נגע. בשר הפסח בחרסו של תנור:
מעשה בר''ג וכו'. בבבלי פריך מעשה לסתור וקאמר חסורי מחסרא והכי קתני ואם אסכלא מנוקבת מותר שהיא עשויה כבריחים כעין שלנו רושט''ו בלע''ז ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד של רימון שעליו הפסח נתחב בין בריח לברח ונצלה באויר שביניהן שאין בשרו נוגע בברזל וא''ר צדוק מעשה בר''ג וכו' על האסכלא מנוקבת:
אסכלא. היא כלי של מתכות שצולין עליו:
מתני' אין צולין את הפסח לא בשפוד. ובנוסחת המשניות לא על השפוד והיינו הך שאין צולין אותו בשפוד של מתכות שנרתח ולא עליו דצלי אש בעינן ולא ע''י דבר אחר:
הלכה: צְלִי אֵ֣שׁ. לֹא צְלִי שְׁפוּד. לֹא צָלִי קְדֵירָה. לֹא צְלִי אֶסְכָלָה. לֹא צְלִי [מַתֶּכֶת. וְלֹא] כָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צלי אש. כתיב ודריש לא צלי מחמת שפוד וכו' ולא צלי כל מתכות ולא צלי מחמת כל דבר ואפי' אותו הדבר רותח מחמת האש:
שָׁבַר בּוֹ עֶצֶם מִבְּעוֹד יוֹם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ בֽוֹ כו' מִכָּל מָקוֹם. וּמָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ בְקוּם אֲכוֹל צְלִי אֵינוֹ מִשּׁוּם וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ בֽוֹ׃ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בְקוּם אֲכוֹל צְלִי הוּא מִשּׁוּם וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ בֽוֹ׃.
אָכַל כְּזַיִת נָא מִבְּעוֹד יוֹם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א מִכָּל מָקוֹם. וּמָאן דְּאָמַר. פָּטוּרּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בְקוּם אֲכוֹל צְלִי הוּא בְּבַל תֹּאכַל נָא. בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ בְקוּם אֲכוֹל צְלִי אֵינוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אכל לכזית נא מבעוד יום וכו'. פליגי ביה וכן בשבר עצם מבעוד יום וכלומר שלא בשעת אכילה ומר לטעמיה ומר לטעמיה:
אִילּוּ אָמַר לֹא תאכְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ וְלֹא נֶאֱמַר נָא. הָיִיתִי אוֹמַר. הִבְהֲבוּ וּצְלָייוֹ מוּתָּר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר נָא. אוֹ אִילּוּ אָמַר. (לֹא) [אַל תֹּאכְלוּ] מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ וְלֹא אָמַר וּבָשֵׁל. הָיִיתִי אוֹמַר. שְׁלָקוֹ וּצְלָייוֹ יְהֵא מוּתָּר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר וּבָשֵׁל. אוֹ אִילּוּ אָמַר. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ וְלֹא אָמַר מְבוּשָּׁל. הָיִיתִי אוֹמַר. בִּישְּׁלוֹ וּצְלָייוֹ יְהֵא מוּתָּר. הֲוֵי צָרִיךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר נָא. וְצָרִיךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר [בָּשֵׁל. וְצָרִיךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר] מְבוּשָּׁל.
Pnei Moshe (non traduit)
אילו אמר וכו'. לאזהרת הכתוב ככל הני דכתיב דריש לה הש''ס דכולהו צריכי דאילו לא נאמר אלא לא תאכלו ממנו כ''א צלי אש ולא נאמר אל תאכלו ממנו נא הייתי אומר היבהבו באור גם כן צלי אש הוא ומותר הוי צורך שיאמר אל תאכלו ממנו נא או וכו' ובשל למה לי' לאזהורי דהא כתיב כ''א לצלי אש אלא אילו לא נאמר ובשל הייתי אומר שלקו הרבה ואח''כ צלאו מותר ומבושל איצטריך לפי שהייתי אומר אם בישלו ולא שלקו הרבה ואח''כ צלאו מותר הוי וכו' דכולהו צריכי:
לֵית לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל צְלִי אֵ֣שׁ. [אִית לֵיהּ. פֶּסַח מִצְרַיִם צְלִי אֵ֣שׁ.] אֵין פֶּסַח הַדּוֹרוֹת צְלִי אֵ֣שׁ. אְמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא עֲבַד תּוֹלְדוֹת אֵשׁ כְּאֵשׁ. וְרַבָּנִין עָֽבְדִין תּוֹלְדוֹת אֵשׁ כְּאֵשׁ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל חָלוּק עַל חֲכָמִים וְעוֹשֶׂה הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
לית ליה לר''ג צלי אש. בתמיה וכי לא דריש הני תרי זימני צלי אש דכתיב ביה ואמאי התיר לצלותו באסכלא שהוא מחמת דבר אחר:
אית ליה וכו'. כלומר דודאי דריש להו אבל לא לעכב אלא דצריכי וה''ק קרא פסח מצרים צלי אש דווקא ואין פסח דורות צלי אש דוקא ודריש ליה מדכתיב בקרא קמא בלילה הזה צלי אש ש''מ דלא קפיד קרא על צלי אש דוקא אלא בלילה הזה והדר כתיב כ''א צלי אש ללמד על פסח דורות ואפי' אם נצלה מחמת תולדת האש כצלי אש הוא דלא קפיד בהאי קרא שלא יאכלו נא ובשל מבושל כ''א צלי ומחמת אש כאש הוא:
אמר ר' יוסי בר' בון. למה לך לאהדורי כולי האי אלא בהא גופיה פליגי:
ר''ג לא עביד וכו'. לפי גירסת הספרים בלשון תמיה מיתפרשא וכי לדידך אתה בא לומר דרבן גמליאל לא עביד תולדת אש כאש ורבנן עבדי בתמיה שאתה מהדר לתרץ הכתוב אליבא דרבן גמליאל דפסח מצרים צלי אש דוקא ואם כן לדידיה תולדת אש לאו כאש אלא שבפסח דורות ריבה הכתוב לתולדת אש כאש ואם כן רבנן דפליגי עליה סבירא ליה בעלמא תולדת אש כאש ושאני הכא דשנה הכתוב לעכב הא מנא לך אלא דטפי ניחא לן למימר דבהא פליגי דרבן גמליאל עביד תולדת אש כאש. ורבנן לא עבדי תולדת אש כאש:
ויש לפרש גי' זו גם כן בניחותא ר''ג בעלמא לא עביד תולדת אש כאש והכא סבירא ליה בפסח מצרים הוא דהקפיד הכתוב לצלי אש דוקא מדחלקן הכתיב וכתב כאן בלילה הזה ובפסח דורות ריבה הכתוב לתולדת אש כאש ורבנן בעלמא עבדין תולדת אש כאש והכא מדשנה הכתוב הוא דדרשי לעכב צלי אש דוקא והיותר נראה דהגי' מסורסת הוא כצ''ל ר''ג עביד תולדת אש כאש ורבנן לא עבדין תולדת אש כאש:
ר''ג חולק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו. בתמיה והיאך עשה מעשה להלכה נגד חכמים דפליגי עליה:
וכה''ג פריך בהאי ש''ס בריש ברכות ור''ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה והא ר''מ והא ר''ע והא ר' שמעון דפליגי על רבנן ואפ''ה לא עבדי עובדא כוותייהו כדקחשיב שם והתם משני שאני הכא שהיא לשינון א''נ שכבר עבר חצות ולא הי' יכולין לקיים דברי חכמים וכאן לא משני מידי:
מִכְוַת אֵ֑שׁ. יָכוֹל מוֹרֶרֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְֽהָֽיְתָ֞ה מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה. [אִם מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה] 47b יְכוֹל עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה צַלֱּקֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכְוַת אֵ֑שׁ. הָא כֵיצַד. חָֽיְתָה לֹא חָֽיְתָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְמַטָּן צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָה֭ הִיא. עַד שֶׁתִּקְרוּם כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם. וָכָא הוּא אוֹמֵר הָכֵין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תַּמָּן צְלִי אֵ֣שׁ. כִּ֣י אִם צְלִי אֵ֔שׁ. שִׁנָּה עָלָיו הַכָּתוּב לְעִיכּוּב. בְּרַם הָכָא וְֽהָֽיְתָ֞ה מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה. מִכָּל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּמָא. תַּמָּן חוּקָּה תוֹרָה מְעַכֵּב. הָכָא מָה אִית לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' שמואל. משני תמן גבי פסח כתיב חוקה זאת חוקת הפסח וכתיב בהאי פרשה תורה אחת וגו' וכ''מ שנאמר חקה תורה לעכב כל מאי דכתיב ביה אבל הכא בנגעים מה אית לך דלא כתיב בפרשת נגעי אדם לא חקה ולא תורה:
אמר ר' אלעזר תמן. כלומר גבי פסח שאני דכתיב צלי אש תרי זימני ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וכתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כ''א צלי אש שנה עליו הכתוב לעכב צלי אש דוקא ולא צלי מחמת דבר אחר ואפי' אותו הדבר רותח מחמת האש הוא אבל הכא בנגעים כתיב והיתה מחית המכוה מכל מקום שהיא מכוה ואפי' בדבר הבא מחמת האש:
והכא הוא אומר הכין. בתמיה. שאם נצלה בדבר שהוא רותח מחמת האש אינו קרוי צלי אש. והוה מצי למיפרך מהאי מתני' דנגעים דתני בהדיא כן אלא דניחא ליה להש''ס לאתויי מהאי ברייתא דדריש הכי מהכתוב:
תלמוד לומר מכות אש. הכתוב קורא אותה עדיין מכות אש משמע שלא נתרפאה לגמרי הא כיצד חיתה ולא חיתה נתרפאה מקצת ולא נתרפאה ממש וכן הוא אומר למטה בפרשה וטהרו הכהן כי צרבת המכוה היא וזהו עד שתקרום כקליפת השום בלבד ונקרא צרבת גבי שחין וגבי מכוה וכל זמן שלא נולד בה סימן טומאה כדכתיב טהור הוא. ועיקר דרשת הברייתא השמיענו שמכאן למדו לומר השחין והמכוה המורדין טהורין כדתנן בפ''ט דנגעים שמעינן מיהת מהאי ברייתא שכל זמן שלא נתרפאה ממש הכתוב קוראה מכות אש לפי שניכר רשומה שהיא מחמת האש והכי תנינן בהדיא בפ' הנזכר איזהו מכוה נכוה בגחלת או ברמץ כל שהוא מחמת האש זו היא מכוה אלמא אפי' נכוה ברמץ שהיא חם מחמת האש נקרא מכות אש:
אם מחית המכוה יכול עד שתעשה צלקת. ובת''כ גריס יכול משתעשה צלקת. צלקת היא קרום חזק שנתרפא ממש וכלומר אם אתה דורש מחית המכוה שיהא בה סימן טומאה יכול משתעשה צלקת דוקא אז היא מטמאה בסימן טומאה אשר יולד בה דלשון מחית משמע משחייתה לגמרי:
תלמוד לומר והיתה מחית המכוה. בהרת לבנה וגו' עד שנולד בה סימן טומאה:
מכות אש. כתיב גבי נגע או בשר כי יהיה בעורו מכות אש יכול וכו' ברייתא היא בת''כ ודריש יכול מוררת או מורדת כלומר שנתרפא ולא נתרפא יפה וזה נקרא בשחין ובמכוה מורדין יכול שאף זה סימן טומאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source